חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
בלוגים נוספים  
קרולין  גליק      
טל  גלעד      
שלמה  בלס      
אבישי  עברי      
שוקי  בלס      
   
 
 
דף הבית » בלוגים » הבלוג של העורכת קרולין גליק
 
הבלוג של העורכת קרולין גליק
הערות לנאומו של אהרן ברק 1/7/09
 
  02/07/2009 מאת: קרולין גליק
 

מספר הערות על נאומו בשבוע שעבר של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק.

 

1 - המעמד - ברק נשא את נאומו באירוע של הארגון הפוסט ציוני "הקרן לישראל החדשה". הקרן מממנת את פעילותם של עשרות ארגונים אנטי ציונים מתעאיוש ועד עדאללה, מהתנועה לזכויות האזרח ועד גוש שלום ובצלם. מלבד העוינות של כל ארגונים אלו כלפי ישראל, המשותף ביניהם הוא שהם הפכו לקבלני העבודה העיקריים של ברק ביישום ה"מהפכה השיפוטית" שלו בבית המשפט. לאורך כל השנים בהן קידם את תפיסתו הרדיקלית לפיה "הכל שפיט", היו אלו הארגונים של הקרן החדשה שהגישו עתירות לבג"ץ כדי שברק יפסוק נגד אושיות הציונות - מצה"ל ועד הקרן הקיימת לישראל - ובאופן זה כרסמו ביכולתם של המדינה ומוסדותיה לקדם את הריבונות היהודית בישראל.

 

2- הסרת המסכה - בנאומו ברק חשף את עצמו כמה שסוציולוגים מכנים "אוטו-אנטישמי". באומרו כי "אני חושב כי אם תשאלו יהודי אם הוא מצדד בשוויון לערביםהוא ייאמר שכןכמובןואם תשאלו אותו האם אתה בעד גירוש הערביםהוא יגיד שכןכמובן והוא לא ירגיש שיש סתירה בין אמירות אלה," חשף ברק את עמדותיו האמיתיות כלפי בני עמו. לא רק שהוא רואה בכולנו גזעניים, הוא משליך עלינו את הכוונות המוצהרות של אויבינו - אותם אנשים שהוא החליט שעליו לשמור עליהם מכל משמר כנשיא בית המשפט העליון וכמחולל המהפכה השיפוטית.  

 

3- הסכנה לדמוקרטיה ציונית - הנאום חשף את הסכנה הגלומה במהפכה השיפוטית שלו. הרי בקביעתו שהעם היהודי היושב בציון עם גזען ומסוכן הוא, ובקביעתו כי מלבד הזכות לעלות לישראל אסור ליהודים לראות את עצמם כבני המקום הזה באופן מיוחד המבדיל בינם לבין הערבים, ברק הבהיר כי הלכה למעשה הוא מתנגד ללאומיות היהודית שהיא הציונות. הוא מתנגד לנורמות ולערכים שלנו. הוא הבהיר כי כשופט מספר אחת בישראל הוא פעל - במסגרת המהפכה השיפוטית שלו - להכריח אותנו לפסול את הנורמות והערכים שלנו ולקבל את הנורמות וערכים ה"נאורים" יותר שלו - ערכים ונורמות המבוססים על פסילת הנורמות והערכים המסורתיים שלנו ואף על פסילת זכותנו לשמור עליהם. בטיפשותנו התמימה הסמכנו אותו ואת שכמותו לעשות זאת, באמצעות הוועדה למינוי שופטים בה הוא שלט ובמסגרתה הצליח למלא את בית המשפט העליון וערכאות נמוכות יותר באנשי שלומו.

 

4- ח"כ אורי אריאל - מן הסתם, הנאום הראה בבירור עד כמה היה חשוב שמתנגדיו של ברק תפסו סוף סוף את השליטה בוועדה לבחירת שופטים. כל עוד אנשי שלומו של ברק - שמונו על ידו - מהווים את רוב השופטים בארץ בכלל ובבית המשפט העליון בפרט, אורח חיינו והזכות שלנו להגדיר את העדפותינו והאינטרסים שלנו באופן חופשי יישארו תחת מתקפה בלתי פוסקת משופטים השותפים לגישה העויינת של ברק כלפי העם יהודי. כמו כן, אין כל ספק כי ביטול שלטון השופטים הוא צו השעה. אסור להפסיק את המאבק נגד בג"ץ במינויו של ח"כ אורי אריאל לוועדה לבחירת שופטים. חיוני לחולל רפורמה שלמה במערכת המשפט כמו גם בפרקליטות המדינה שנועדת לצמצם את סמכויותיו של בית המשפט העליון על ידי איזונים ובלמים של הכנסת והממשלה. כמו כן, יש להכפיף את היועץ המשפטי לממשלה לממשלה ולהפסיק את המנהג הפסול לפיו יועצים משפטיים אינם כפופים לגופים בהם הם משרתים וממונים על ידי וועדה חיצונית ולא על ידי אותם אנשים שהם אמורים לשרת. כל עוד נבחרי העם נשארים כפופים בפועל לשופטים ממונים שרואים עין בעין עם ברק, לאף ממשלה ולאף כנסת לא תהיה האפשרות לקדם מדיניות העולה בקנה אחד עם האינטרסים של מדינת ישראל כפי שאלו באים לידי ביטוי בקלפי.

 

5 - סדקים בברנז'ה - נאומו של ברק חשף גם סדקים מעניינים בתוך הברנז'ה התקשורתית שעד עכשיו הלכה שבי אחריו.

 

הצד האנטישמי המוצהר - מצד אחד ישנה מערכת "הארץ", שהריעה לו במאמר מערכת על דבריו "האמיתים והחריפים" ורק התאוננה כי לא עשה די במהלך 11 שנות כהונתו כנשיא בית המשפט העליון למען זכויות הערבים ונגד זכויות היהודים. שני דברים מעניינים עולים במאמר זה. ראשית, גם עיתון "הארץ" וגם ברק מתייחסים למושג "מדינת כל אזרחיה" כדבר תיאורטי. אבל אין הדבר כך. הרי מאז הקמתה, או לפחות מאז ביטול החוק הצבאי בכפרים הערביים בשנת 1966, ישראל מתקיימת כמדינה יהודית של כל אזרחיה - יהודים ולא יהודים כאחת. הרי, מה חסר בישראל כיום מלהיות מדינה של כל אזרחיה? התשובה - כלום. עצם העובדה שברק ומערכת "הארץ" מנפחים שטות כמו שאיפה לדבר שקיים כבר 43 שנה לפחות רק מראה עד כמה הם חיים בבועה שהם בעצמם יצרו כדי להצליף במדינה שהם לא אוהבים.

וזה מוביל אותנו לדבר המעניין השני במאמר של "הארץ". בסופו של דבר, העניין המטריד ביותר בנוגע לתפיסת העולם של ברק ושכמותו הוא העובדה שהיא איננה משקפת ולו במעט את המציאות בשטח במדינת ישראל. היא משקפת את התפיסה האידיאולוגית-פוליטית של מיעוט מיזערי מבחינה מספרית של האוכלוסייה היהודית בארץ החי בבועה קטנה ביותר בצמוד לקמפוסים של האוניברסיטאות שלנו. ואנחנו - הרוב המוחלט - אפשרנו למיעוט ההזוי הזה לתפוס את השלטון ולקבוע לנו נורמות במשך כמעט שנות דור באמצעות העיתון שלהם שהוא "הארץ", בית המשפט העליון שלהם באמצעות ברק והשופטים-מטעם שהוא מינה, וכמה עשרות ארגונים קיקיוניים של הקרן החדשה ושל האיחוד האירופי שמממנים עתירות לבג"ץ השכם וערב, עתירות שנועדות במודע לפגוע באושיות המדינה. וכל זה עשינו על חשבון הנציגים שאנחנו בחרנו משום שקיבלנו את השקר לפיו כל הפוליטיקאים מושחתים ו"פוליטיים" ועלינו להקשיב לגורמים "מקצועיים" שהם "אובייקטיבים".

 

זעקת האנטישמים הסלקטיביים - מול האהדה לה זכה נאומו של ברק מ"הארץ" הופיע מאמר גינוי חריף ב"גלובס" שנכתב על ידי עורך "הארץ" ו"גלובס" לשעבר מתי גולן. מה שמעניין במאמרו של גולן - אשר נושא את הכותרת "עלילת הדם של אהרון ברק", הוא שגולן, שמיהר לראות בנאום מעשה אנטישמי, בסך הכל שותף לעמדותיו האנטישמיות של ברק בדרך כלל. גם הוא רואה סתירה גדולה מאוד בין היהדות לבין הדמוקרטיה.

למשל, במאמר שפרסם גולן במרץ 2005 ב"ג'רוזלם פוסט" כתב את הדברים הבאים על הציונות הדתית ועל מתיישבי עזה שהיו אז מיועדים לגירוש: "דת ודמוקרטיה פשוט לא הולכים יחד. דמוקרטיה מצריכה ראש פתוח, חופש הבחירה, היכולת לבקר. דת לעומת זאת מבוססת על צייתנות כמעט עיוורת לכוהניה. מה שחלק מהאוכלוסייה הדתית המתנחלית רוצה הוא לקבל את העוגה הדמוקרטית שלו - וכמאמינים, לקבל את העוגה האנטי-דמוקרטית שלו גם כן."

כפי שברק עיוור למציאות בישראל כך גם גולן עיוור לבסיס הרעיוני של הדת היהודית. אילו היה חושב לרגע, היה מבין כי הדעה שלו מנותקת לחלוטין מהדת היהודית ששורשה מאבק ודיון ומרד. אבל כמו ברק, גולן כאיש שמאל אינו מעוניין בעובדות. מה שמצחיק הוא, שכאשר מבינים את עמדותיו של גולן, מבינים גם שהכעס שלו כלפי ברק בעקבות נאומו לא נובע ממחלוקת עקרונית על מהות העם היהודי בין השניים, אלא מכעסו של גולן כי בדבריו, ברק לא עשה את האבחנה השמאלנית הסטנדרטית בין יהודים "טובים" כמו גולן לבין יהודים "רעים" כמו אנשי ימין ויהודים דתיים. זה מה שמוציא אותו מדעתו. אנחנו, אנשי האפלה שכבר שנים מקימים צעקה נגד ברק והרודנות השיפוטית האנטי-דמוקרטית שהוא הפעיל נגדנו יכולים רק לחייך ולתהות האם מישהו בשמאל האטום שלנו סוף סוף יתעורר? תשימו אותי במחנה הספקנים.

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות: אורן וייגנפלד | אלימות | קרולין גליק | בלוג
 
2.
00
 עכברים
04/11/2010 מאת: עכבר  

 > 
00
 הצעיר
09/11/2010 מאת: השומר  

1.
00
 בידיקת התגובות
03/11/2010 מאת: יהונתן  

 > 
00
 אכל
09/11/2010 מאת: שועל  

 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
פוסטים אחרונים

דברים מכנס הג'רוזלם פוסט 2013

מדבר סקר תרחק

הכנס של הפוסט

עם חברים כאלה...

היהודים, אלו היהודים

"צדק חברתי" והדרך לשעבוד

מה זאת אומרת להיות "כמו באירופה"?

מה חדש במצרים?

פעילי שלום? לא ממש....

לכל הפוסטים

תגובות
 
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר