חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
בלוגים נוספים  
קרולין  גליק      
שלמה  בלס      
אבישי  עברי      
שוקי  בלס      
טל  גלעד      
   
 
 
דף הבית » בלוגים » הבלוג של העורכת קרולין גליק
 
הבלוג של העורכת קרולין גליק
התקשורת הישראלית והמלחמה בפתח
 
  10/02/2010 מאת: קרולין גליק
 

אחת האשליות המסוכנות שהתקשורת בארץ מקדמת בשיח הציבורי היא שיש יחסי קח ותן בין ישראל ואויבינו בכל הקשור למועד פרוץ מלחמות. 
על פי האשלייה הזאת, ישראל מתגרה, הערבים מגיבים וכך נוצר מעגל אלימות שבו שני הצדדים אשמים באותה מידה. הבעיה היא כי אין הדבר כך.


אויבינו אינם מנהלים עמנו דו-שיח. הם מקדמים את האינטרסים שלהם. הם אמנם ינצלו צעדים ישראלים כדי להצדיק – בעיקר למערב – את התוקפנות שלהם לאחר מעשה. אבל הם אינם קובעים את צעדיהם לפי הצעדים של ישראל. להיפך. כך, בדוגמא הבולטת ביותר, הג'יהאד הפלשתיני האחרון לא החל כתגובה לביקור אריאל שרון בהר הבית בסוף ספטמבר 2000. מה שמכונה על ידי הערבים והתקשורת הישראלית "אינתיפאדת אל אקסה" תוכנן חודשים מראש. ערפאת הורה למרוואן ברגותי להתכונן למלחמה כבר במאי 2000. אז ברגותי הקים ביחד עם חמאס והג'יהאד האסלאמי את וועדות ההתנגדות המשותפות. אז הוא הקים את התנזים. אולם, התקשורת בארץ העדיפה לשווק את התעמולה הערבית לפיה המלחמה המתוכננת מראש שלהם הייתה תגובת זעם ספונטנית לפרובוקציה של שרון ושל ישראל.


כמו כן, המנהג המגונה של התקשורת להגיד כי כל פיגוע או שיגור רקטה בא בעקבות פעולת צה"ל הוא אחיזת עיניים. הרי כל פיגוע דורש שבועות של הכנה. וההחלטה לשגר רקטות לעבר ישראל או לא היא החלטה שמתקבלת בצמרת חמאס אשר מקבלת את הפקודות שלה מאיראן. 

מטבע הדברים, מה שיפה באשליית "מעגל האלימות" הוא שהאשלייה מעניקה לישראל תחושת שליטה בגובה הלהבות. הרי אם לישראל יש שליטה, אזי באמצעות לחץ על ממשלת ישראל ניתן להפסיק את המלחמה גם מבלי להילחם. ואם ישראל אשמה, מן הסתם, היא יכולה להביא שלום בקלות היא רק צריכה להכריז מלחמה על עצמה – כפי שעשתה בגוש קטיף. כלומר, אם ישראל היא המכשול לשלום, אז האויב המר ביותר לישראל ולעולם כולו הם הישראלים הסרבנים שמסרבים להקריב את בתיהם וכו' על מזבח השלום. מה שיפה במלחמה נגד היהודים הסוררים -- כפי שראינו באמת בגוש קטיף – היא שהם לא ממש נלחמים. הרבה יותר נעים לנהל מלחמה נגד ישראלים מאשר נגד ערבים.


על כל פנים, הנטייה של התקשורת להתעלם מקריאות למלחמה בקרב אויבי ישראל, ולייחס את עוינותם דווקא לפעולות של ישראל הגיעה לשיא נוסף בשבוע האחרון סביב ההתבטאות של של החוץ ליברמן בנושא המחיר שתשלם סוריה במידה ותפתח במלחמה נגד ישראל. ההתנפלות של כלי התקשורת על אביגדור ליברמן בעקבות הצהרתו כי אסד ישלם בשלטונו על פתיחת מלחמה היא רק הדוגמא האחרונה של הלהט שבו העיתונאים הכושלים שלנו מתעלמים מהמציאות במטרה לקדם את האשליות הפוליטיות שלהם.


נניח את הכדאיות של אמירתו של ליברמן בצד. אני דווקא חושבת שזאת הייתה אמירה חכמה ומוצלחת מאוד, אבל ניחא.
הודעתו של ליברמן לא נאמרה בחלל ריק. ההשתלחות הסורית בישראל אשר קדמה לדבריו של ליברמן לא הייתה סתם תולדה של אי הבנת דבריו של שר הביטחון אהוד ברק בנושא הנחיצות של הסכם שלום על סוריה. 
בשבועות האחרונים, המחנה האירני הסלים עד מאוד את איומי המלחמה שלו נגד ישראל – וזאת ללא קשר לפעולותיה של ישראל והצהרותיה של מנהיגינו. כך, כבר לפני חודש חסן נסראללה איים על ישראל כי במלחמה הקרבה ובאה ישראל תיחרב וכי פני האיזור ישתנו. כך, חמאס הגביר את הפעילות שלו נגד ישראל וגם רמת ההסתה – אגב גם ביו"ש – עלתה עלייה תלולה. אפשר בנקל לראות את ביקורו של נביל שעת בעזה כניסיון של פת"ח להוציא את עצמו מטווח הירי של חמאס בעימות הבא.
כמו כן, ראיונו של ראש ממשלת לבנון סעד חרירי היום ל-BBC כי ממשלת לבנון תילחם לצד חיזבאללה במלחמה הבאה עם ישראל כמו גם האשמותיו המשונות כי טיסות חיל האוויר מביאות אותנו לסף מלחמה – נאמרו לא משום שחיל האוויר עושה משהו חדש בשמי לבנון. הם לא נאמרו בגלל דבר שאמר אלוף פיקוד הצפון או כל גורם ישראלי אחר. הם נאמרו כי ממשלת לבנון נשלטת בידי חיזבאללה שנשלט בידי איראן ואיראן מחרחרת מלחמה ועושה פעולות שמטרתן המוצהרת היא להביא למלחמה נגד ישראל והמערב.


אחמדינג'אד ואייטולה חמנאי ציינו  את יום חמישי השבוע – זאת אומרת, מחר -- כיום לתפנית חדה ביחסי הכוחות באיזור. האופוזיציה שלו – התנועה הירוקה – הצהירה כי מחר, שהוא יום השנה ה-31 למהפכת חומייני יהיה גדוש בהפגנות נגד המשטר ובעד דמוקרטיה באיראן. כל ההצהרות והפעילויות של איראן הן בתחום הגרעין והן בהסלמת האווירה מסביב לישראל בשבועות ובימים האחרונים, מגיעות על רקע הציון של מחר כיום גורלי בשביל המשטר בטהראן. מן הסתם, בין שאר הסיבות להסלמה, המשטר פשוט רוצה להסיט את תשומת הלב של העולם ושל העם האיראני בבית מגל ההתנגדות ההולך ומתחזק נגד המשטר והדרך הטובה ביותר לעשות את זה הוא לפתוח במלחמה או במשהו כמו מלחמה. 
זאת אומרת, כפי שערפאת החליט כבר במאי 2000, (בהשראת נסיגת צה"ל מלבנון, יש לציין) כי אין טעם להגיע לשלום עם ישראל וכי פניו למלחמה, ועל כן, עלייתו של שרון להר הבית לא הוסיפה ולא הורידה כהוא זה מהסבירות לפרוץ מלחמת הטרור של הפלשתינים נגדנו, כך כרגע איראן מעוניינת בהסלמת המצב האיזורי. סוריה, כמדינת חסות של איראן -- כמו גם לבנון וחמאס -- תעשה את מה שהאדונים בטהראן יגידו בלי שום קשר לאיומים כאלה או אחרים של שר החוץ ליברמן. כמו כן, סוריה תעשה את מה שהאיראנים אומרים לה ללא קשר לדבריו של ברק בזכות נסיגה מרמת הגולן (בדיוק כפי שערפאת יצא למלחמה מייד אחרי שברק הציע לו את הר הבית). זאת אומרת, מה שישראל אומרת אינו מעניין את אויבינו. אם ייצאו למלחמה נגדנו עכשיו זה משום שהם חושבים שיציאה למלחמה דווקא עכשיו משרתת את האינטרסים שלהם. הם תמיד יוכלו למצוא דרך להאשים את ישראל בתוקפנות שלהם.

כפי שהתקשורת מראה עם ההתנפלות הכללית על ליברמן בשבוע האחרון, גם במלחמה הקרבה ובאה, העיתונאים המקומיים יעשו את הכל כדי לוודא שישראל אכן תימצא אשמה בפתיחת המלחמה.

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות: קרולין גליק | בלוג
 
 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
פוסטים אחרונים

דברים מכנס הג'רוזלם פוסט 2013

מדבר סקר תרחק

הכנס של הפוסט

עם חברים כאלה...

היהודים, אלו היהודים

"צדק חברתי" והדרך לשעבוד

מה זאת אומרת להיות "כמו באירופה"?

מה חדש במצרים?

פעילי שלום? לא ממש....

לכל הפוסטים

תגובות
 
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר