חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
בלוגים נוספים  
אבישי  עברי      
שוקי  בלס      
קרולין  גליק      
שלמה  בלס      
טל  גלעד      
   
 
 
דף הבית » בלוגים » הבלוג של העורכת קרולין גליק
 
הבלוג של העורכת קרולין גליק
הזונות של נחום ברנע
האם נחום ברנע הוא עיתונאי טוב?
 
  03/11/2009 מאת: קרולין גליק
 

האם נחום ברנע הוא עיתונאי טוב?

 

נחום ברנע נסע לרומא בשבוע שעבר, שם נפגש עם נשיא איטליה לשעבר פרנסיסקו קוסיגה. במוסף שבת של ידיעות הביא לנו ברנע את עיקרי השיחה שניהל עם קוסיגה בתיווך כתב ידיעות אחרונות ברומא מנחם גנז.

השניים דיברו רבות על שערוריות המין של מנהיגי הפוליטיקה באירופה - הזונות ממין נקבה של ברלוסקוני, הזונות ממין זכר של מנהיג המפלגה הקומוניסטית וכל מה שנמצא באמצע. בסך הכל, כתבה חצי פורנוגרפית שלא הייתה מביישת כתב ירחון פלייבוי.

 

האמת היא, שכל פוליטיקאי איטלקי היה יכול לספר לברנע את מה שפירסם ביום שישי, לא היה צורך לנסוע עד רומא כדי ללמוד את המידע שהעביר. אם כבר נוסע "בכיר העיתונאים בישראל" לרומא ואם הוא כבר מדבר עם קוסיגה, חבל מאוד ומשונה מאוד שבזבז את הפגישה דווקא על דיון בפיקנטריה המינית של מנהיגי אירופה. חבל, כי לקוסיגה יש סיפורים נוספים לספר לעיתונאי ישראלי שקדן, סיפורים שיש אך ורק לקוסיגה ושכדאי מאוד לנסוע לרומא כדי לזכות בהם - הם מעניינים את הציבור בארץ הרבה יותר מרכילות על הסטיות המיניות של פוליטיקאים שניתן למצוא  מן הסתם בכל עיתון אחר.

קוסיגה הוא איש עם הרבה ידע יקר ערך. במקור, כפי שציין ברנע, הוא צמח בשירות המודיעין האיטלקי. עד כמה שזה נשמע מוזר לאור היכולת הלא כל כך מהוללת של צבא איטליה, שירותי המודיעין שלהם דווקא נחשבים לטובים מאוד.

 

בשנות השמונים כיהן קוסיגה קודם כראש הממשלה ואחר כך כנשיא איטליה. שנות השמונים היו תקופה סוערת. הטרור הערבי השתולל באירופה בכלל ובאיטליה בפרט. האיטלקים הפרו-קומוניסטים עשו לאמריקנים את המוות בכל הקשור לניהול המלחמה הקרה נגד ברית המועצות וכן בכל הקשור להתמודדות עם הטרור הערבי. דברים שאירעו לפני למעלה מ-20 שנה נשמעים אולי כהיסטוריה עתיקה, אך האמת היא שהם עדיין משפיעים על חיינו היום. רבות מהדמויות הבולטות אז, במיוחד בעולם הערבי האוטוקרטי אך גם באיחוד האירופי בו פקידים בלתי נבחרים קובעים את המדיניות והמהלכים, עדיין רלוונטיות גם היום וההשלכות של רבים מהאירועים דאז מורגשות עד עצם היום הזה.

 

כדי לדעת עד כמה, כדאי לדבר עם קוסיגה על דברים הרלוונטיים לנו בישראל. ברנע לא היה צריך לעשות יותר מאשר לקרוא את עיתונו שלו, או לכל הפחות לדבר עם חברו מנחם גנז שפירסם ראיון חשוב ביותר עם קוסיגה בידיעות אחרונות באוקטובר 2008.

 

 הראיון של גנז עם קוסיגה פורסם בעקבות מכתב שפירסם קוסיגה בעיתון האיטלקי קוריירה דלה סרהבאוגוסט 2008. במכתבו חשף קוסיגה כי בתחילת שנות ה-70 חתם ראש ממשלת איטליה דאז אלדו מורו על הסכם עם יאסר ערפאת לפיו תתיר איטליה לארגוני הטרור הפלשתינים להפעיל בסיסים ולאחסן נשק באיטליה תמורת הבטחה של אש"ף וספיחיו שלא לפגוע במטרות איטלקיות.

במכתבו הודה קוסיגה כי גם כאשר הפלשתינים רצחו איטלקים, ממשלות איטלקיה נמנעו מלהגיב. קוסיגה חשף את מימדי הכניעה האיטלקית לטרור בהודאתו המרעישה כי פיגוע הטרור הגדול ביותר שאירע אי פעם על אדמת איטליה - פיצוץ תחנת הרכבת בבולוניה ביולי 1980 בו נרצחו 85 בני אדם -- בוצע על ידי מחבלים מהחזית העממית של ג'ורג' חבש ולא, כפי שנטען אז, על ידי מחבלים ניאו-פאשיסטים.

בשנת 1980 קוסיגה היה ראש ממשלת איטליה. כאשר "הפיל" את הפיגוע על ניאו-פאשיסטים מהימין הוא טען כי "להבדיל מטרור משמאל אשר פוגע בלב ליבה של המדינה ונציגיה, טרור שחור (קרי, מהימין, ק.ג.) מעדיף טבח חסר אבחנה כי הדבר מביא לפאניקה ותגובות אימפולסיוויות". באותו מכתב טען קוסיגה כי הפיגוע בבולוניה היה לא יותר מתאונה. פצצה שהתפוצצה בשוגג. לפלשתינים לא הייתה כוונה להרוג לא-יהודים ועל כן הרשויות האיטלקיות הסתירו את דבר אחריותם לרצח ההמוני.

 

בראיון שלו עם גנז לפני שנה הרחיב קוסיגה את החשיפות. הוא הודה כי לא רק מטרות ישראליות היו כשרות לפגיעה מבחינת שלטונות איטליה אלא גם מטרות יהודיות. זאת ועוד, לפחות בשני מקרים שיתפו האיטלקים פעולה עם הפלשתינים במתקפותיהם נגד יהודים. ב-9 באוקטובר 1982 פתחו שישה מחבלים באש על מתפללים בבית הכנסת הגדול של רומא. עשרות יהודים נפצעו ופעוט בן שנתיים בשם סטפנו טאצ'ה (ז"ל) נרצח. מספר שעות לפני המתקפה נטש צוות האבטחה המשטרתי, שהוצב דרך קבע מחוץ לבית הכנסת, את המקום.

בדצמבר 1985 פתחו מחבלים פלשתינים באש לעבר דלפק אל-על בשדה התעופה ברומא. עשרה אנשים נרצחו. עוד שבעה נרצחו בפיגוע מקביל בדלפק אל-על בוינה. לפי קוסיגה, המודיעין האיטלקי קיבל התראה על הפיגועים המתוכננים אך לא טרח לשתף את המודיעין הישראלי במידע.

כפי שאמר אז לידיעות, האיטלקים החליטו שלא למנוע את המתקפה כי "אף מטרה איטלקית לא נפגעה. הם תקפו את חברת התעופה הישראלית בשדה התעופה. כל הנרצחים היו ישראלים, יהודים ואמריקנים".

 

אם כבר נזכרים בהיסטוריה, יש גם לציין את חטיפת ספינת התיירים האיטלקית "אקילה לאורו" מול חופי מצרים באוקטובר 1985. מחבלים פלשתינים בפיקוד אבו עבאס חטפו את  הספינה. הם ירו בנוסע היהודי-אמריקני ליאון קלינגהופר שהיה מרותק לכיסא גלגלים וזרקו אותו לים בעודו בחיים. המצרים שחררו את החוטפים ושלחו אותם בטיסה ללוב. מטוסים אמריקנים אילצו את הטייס להנחית את הטיסה בבסיס נאט"ו בסיציליה. האיטלקים סירבו לאפשר לאמריקנים לעצור את החוטפים ושחררו את עבאס. האיטלקים הציגו את המהלכים שלהם כנצחון השפיות על ה"קאובויס" האמריקנים אבל האמת הייתה שהם נכנעו לרוצחים הפלשתינים. כפי שהסביר זאת קוסיגה - "היות והערבים היו מסוגלים לפגוע באיטליה יותר מאשר האמריקנים, איטליה נכנעה להם".

 

עוד חשף קוסיגה כי הסכם הכניעה של האיטלקים למחבלים ערבים נמשך גם כיום. כיום הוא מתייחס בעיקר לחיזבאללה. לאחר מלחמת לבנון השנייה הסכימה איטליה לפקד על כוחות יוניפי"ל וממשיכה לפקד על הכוח גם עכשיו. כידוע מופקדים כוחות יוניפי"ל על מניעת חימושו מחדש של חיזבאללה לפחות מדרום לליטני. אולם בראיון עם גנז אמר קוסיגה, "אני יכול לומר בביטחון מוחלט שלאיטליה יש הסכם עם חיזבאללה לפיו כוחות יוניפי"ל עוצמים את העיניים מול פעולות ההתחמשות של חיזבאללה כל עוד אין מתקפות נגד חיילינו בכוח".

 

מן הסתם, הראיון של גנז עם קוסיגה היה הישג עיתונאי בשבילו ובשביל ידיעות. החשיפות של קוסיגה היו צריכות להביא לכל הפחות לדיון ציבורי בארץ בעניין המשך שיתוף פעולה של ישראל עם יוניפי"ל. אילו התקשורת אצלנו הייתה רצינית, החשיפה של קוסיגה היתה צריכה גם לשים קץ לכל הדיבורים על הכדאיות של הצבת כוחות אירופים בעזה וביו"ש במסגרת הסדר כזה או אחר עם הפלשתינים או במסגרת עוד נסיגות ישראליות משטחי יו"ש או רמת הגולן. אולם הודות לעובדה שאנשים כמו ברנע הם בכירי העיתונאים שלנו, התגליות של קוסיגה על יוניפי"ל לא הביאו לשום דיון ציבורי ולשום חשיבה מחודשת על הכדאיות של הצבת כוחות אירופים בגבולותיה של ישראל.

 

ובכל זאת נסע ברנע לאיטליה לראיין את קוסיגה. קוסיגה הניח, מן הסתם, כי ברנע בא לשם קבלת עוד סיפורים. על כן, כפי שברנע ציין כבדרך אגב לחלוטין, קוסיגה אכן ניסה לספק את הסחורה. בין השאר קוסיגה אמר לו: "אי אפשר לנצח במלחמה נגד הטרור המוסלמי הפונדמטליסטי. לכל היותר, אפשר לשחד את ארגוני הטרור. איטליה עשתה זאת תמיד, ועכשיו האמריקנים עושים אותו הדבר. תקציב ענק שאישר הקונגרס לממשל מיועד לשחד את הטאליבנים הטובים, הטובים כביכול".

 

מעבר לכך, מצטט ברנע את קוסיגה  כאומר כי על ישראל לתקוף את מתקני הגרעין של איראן. לדבריו, אילו היה ראש ממשלת ישראל "הייתי תוקף אותם. בהחלט. המעצמות יכולות להמשיך את הדיאלוג שלהן עם איראן, אבל אסור להן להפריע לישראל להתכונן לפעולה צבאית. הדרך להימנע ממלחמה גדולה במזרח התיכון היא לאפשר לישראל להרוס את מתקני הגרעין האיראנים".

 אוקיי. עד כאן מה שקוסיה נידב לברנע. אבל מה יש באמצע? קודם כל, ברמה הכי פשוטה, אם קוסיגה צודק, והאמריקנים התחילו גם לשלם דמי חסות לטאליבן אזי אפשר כבר לזרוק לפח גם את הרעיון שכוחות אמריקנים יוצבו כאן במסגרת הסכמים עתידיים עם סוריה או הפלשתינים או במסגרת עוד נסיגות ישראליות מיו"ש או רמת הגולן שכן, לדעתו של קוסיגה אסור לישראל לסמוך עליהם כבר היום. בעתיד, הם יתנהגו אלינו בדיוק כפי שהאיטלקים התנהגו כלפי סטפאנו טאצ'ה, נוסעי אל-על וליאון קלינגהופר - שלא לדבר על תושבי הצפון.

 

ברמה הקצת יותר מופשטת, יש ים של שאלות-שלא-נשאלו העולות משתי הטענות של קוסיגה.

למשל: מה ההשפעה של החלטת ארה"ב לשחד את הטאליבן במקום להילחם נגדם על המשך המלחמה העולמית נגד הטרור האיסאלמי? איך הדבר משפיע על מוכנותה של ארה"ב "לא להפריע" לישראל לתקוף את מתקני הגרעין של איראן? מה אפשר לצפות כעת מארה"ב, שלדבריו של קוסיגה כבר נכנעה לאיסלאם הרדיקלי? איך הדבר משפיע על העמדה האמריקנית בכל הקשור ליחסי ארה"ב עם הפלשתינים, עם חמאס ועם המשטרים הלא איסלאמים בעולם הערבי כגון מצרים, ירדן וכ"ו..?

 

למעשה, מדבריו של קוסיגה אפשר היה לחוש את הרצון שלו להעביר מסר לישראל באמצעות ברנע. אבל את ברנע, חתן פרס ישראל ואיש שמאל שאת דרכו בעולם העיתונות החל בביטאון הקומוניסטי "על המשמר", זה לא עניין וברור למה. לברנע אין עניין להסביר לציבור עד כמה מסוכן השילוב בין השמאל הרדיקלי של אובמה וחבריו באירופה לבין האיסלאם הקיצוני. אין לו עניין שהציבור יבין כי אירופה מצדדת, הלכה למעשה ומזה שנים רבות, בערבים, במלחמתם נגד ישראל. אין לו עניין להתמודד עם המציאות הגיאו-אסטרטגית הקשה בה מוצבת ישראל בחזית מלחמת העולם נגד האיסלאם הנתמך על ידי השמאל המערבי. כל זה רק יחשוף עד כמה ברנע וחבריו בשמאל הישראלי, שדוחפים את ישראל להיכנע בעצמה לסחטנות ערבית באמצעות מתן אדמות בתמורה לפיסות נייר (או, כמו בעזה ובלבנון, בתמורה לכלום), מזיקים לביטחון המדינה. על כן בשבוע שעבר, כאשר היה בידו של ברנע להביא מידע חיוני לציבור, הוא העדיף לכתוב על בובת פינוקיו במשרדו של קוסיגה ועל הזונות של ברלוסקוני.

 

אז האם בכיר העיתונאים בישראל הוא עיתונאי טוב?

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות: קרולין גליק | בלוג
 
1.
01
 כתבה מאלפת
10/01/2011 מאת: גרופי  

 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
פוסטים אחרונים

דברים מכנס הג'רוזלם פוסט 2013

מדבר סקר תרחק

הכנס של הפוסט

עם חברים כאלה...

היהודים, אלו היהודים

"צדק חברתי" והדרך לשעבוד

מה זאת אומרת להיות "כמו באירופה"?

מה חדש במצרים?

פעילי שלום? לא ממש....

לכל הפוסטים

תגובות
 
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר