חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
בלוגים נוספים  
אבישי  עברי      
שוקי  בלס      
טל  גלעד      
שלמה  בלס      
קרולין  גליק      
   
 
 
דף הבית » בלוגים » הבלוג של העורכת קרולין גליק
 
הבלוג של העורכת קרולין גליק
הנציב העליון של אובמה 28/06/09
 
  29/06/2009 מאת: קרולין גליק
 

לקראת ביקורו האחרון במזרח התיכון נקט ג'ורג' מיטשל, שליחו למזרח התיכון של נשיא ארה"ב ברק אובמה,  צעד שיכול היה להיראות כצעד חיובי כלפי ישראל. בדבריו בפני עיתונאים ביום שני שעבר, אמר מיטשל כי אובמה מעוניין לחדש מיד את המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים.

 התבטאותו זו של מיטשל עשויה הייתה להתפרש כצעד לקראת ישראל, כיוון שעד אשר קרא למו"מ יצרו ההתבטאויות האחרונות של הנשיא ושל יועציו הבכירים כאחד, את הרושם שארה"ב כבר איננה בעד הסדר מוסכם של הסכסוך בין הפלסטינים לבין ישראל.

באמצעות ההתמקדות האובססיבית של הממשל בבנייה הישראלית ביהודה ובשומרון העבירו אובמה ויועציו למנהיגי האיזור מסר, לפיו הם מגדירים את תפקידם מולנו ומול הפלסטינים לא כמתווכים, אלא כשליחי הפלסטינים נגד ישראל. כיוון שכך הם לא רק שנתנו את התחושה שהם אינם מבקשים הסכם שלום שיהיה מקובל במידה שווה על הפלסטינים ועל הישראלים, אלא שהם שכנעו את הישראלים ואת הפלסטינים - כמו גם את מרבית העולם הערבי - כי בכוונת ארה"ב לאלץ את ישראל לקבל הסדר שיקריב את ביטחונה ואת צרכיה הלאומיים על מזבח שאיפותיהם המקסימליסטיות של הפלסטינים.

   זו הדעה שביטא בחודש שעבר מנהיג פת"ח ויו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בראיון ל"וושינגטון פוסט" לפני ביקורו אצל אובמה. כפי שניסח זאת עבאס, האמריקנים "יכולים להטיל את מלוא כובד משקלם על כל גורם בעולם. לפני שנתיים הם עשו זאת עלינו. עתה עליהם לומר לישראלים: 'עליכם לציית לתנאים'".

   עוד הוסיף עבאס, כי הוא "ימתין לישראל עד שזו תקפיא את ההתנחלויות", וכי עד שיקבל מן הישראלים ויתורים אלה ואחרים, "איננו יכולים לדבר עם איש".

   במילים אחרות, לאור העוינות הגלויה של הממשל ועמדתו הבלתי מתפשרת כלפי ישראל, עבאס אינו מוצא טעם לשאת ולתת עם הישראלים על עניין כלשהו.

   כך גם מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, הבהיר ביום שלישי כי הוא רואה בממשל אובמה בעל ברית פוטנציאלי לתנועתו -- הדוגלת ברצח עם ג'יהאדיסטי והנשלטת בידי איראן. למשעל ארבע סיבות טובות לראות את דברים כך:

    ראשית, בנאומו בקהיר אימץ אובמה את העמדה הערבית לפיה ישראל היא ישות זרה במזרח התיכון, שהלגיטימיות שלה נובעת מהשמדת יהודי אירופה על ידי אירופים באירופה. כך גם הישווה הנשיא האמריקני את מעמדה המוסרי של ישראל לזה של בעלי עבדים במדינות הדרום בארה"ב שלפני מלחמת האזרחים.

   שנית, אובמה התחייב זה מכבר להעניק לרצועת עזה שבשלטון חמאס 900 מיליון דולר מכספי משלמי המיסים האמריקני, והוא לוחץ על ישראל לתמוך כלכלית בעזה, אף על פי שחמאס ממשיך לתקוף את דרומה של ישראל בטילים תוך הרחבת וגיוןן מחסני הנשק שלו.

   הסיבה השלישית להגיון בדבריו של משעל, היא שממשל אובמה נוטש את מחויבות קודמו לבודד את חמאס, בלחצו על פת"ח ומצרים להציע לחמאס שותפות מלאה בממשלת אחדות פת"ח-חמאס, דבר שיחזק את הלגיטימיות של חמאס בזירה האיזורית והבינלאומית.

ולבסוף, לאור שתיקתו של הבית הלבן למול ניסיון ההתקפה על כוחות צה"ל, שבוצע לפני ימים אחדים על ידי קבוצת טרור הקשורה לחמאס בסמוך למעבר קרני, פועל משעל תחת הרושם ששום דבר שחמאס לא יעשה לא יסיט את ממשל וושינגטון ממסלול ההתנגשות עם ישראל בו בחר. כשאובמה אוחז במושכות, חמאס מאמין כי הוא יכול לתקוף את ישראל מבלי להיענש.

 לנוכח כל זה, ובזמן שישראלים ופלסטינים מאוחדים באמונתם כי אובמה מבקש להתעמת עם ישראל ולא להגיע עמה להסדר בהסכמה, היה זה מעודד לשמוע שבכוונת מיטשל לאלץ את הפלסטינים לשבת סביב שולחן המשא ומתן עם ממשלתו של בנימין נתניהו.

   אלא שלמרבה הצער, שעות ספורות לאחר הגיעוֹ לישראל ביום שלישי שעבר, הובהר כי הצהרותיו של מיטשל בדבר מו"מ לא היו יותר מאשר ספין תקשורתי. מיטשל שוב חזר על כך שלארה"ב אין כל כוונה לזוז אפילו מעט מעמדותיה הבלתי מתפשרות, כי כל בנייה יהודית מעבר לקווי שביתת הנשק של שנת 1949 היא לא-לגיטימית; כי על ישראל להתחיל לפעול לגירוש המוני של יהודים מיהודה ומשומרון; וכי על צה"ל לקצץ ולרסן באורח דרסטי את פעילותו נגד הטרור ביהודה ושומרון. כלומר, מיטשל הבהיר, כי הפתרון של ממשל אובמה, כמו זה של הפלסטינים והסעודים, לסכסוך הפלסטיני-ישראלי כרוך בכניעה ישראלית מוחלטת לכל הדרישות הערביות (ועתה גם האמריקניות), תוך הפקרת ביטחוננו לחסדיהם ולרחמיהם של טרוריסטים פלסטינים.

 

 

השואה - פרנויה ישראלית

 

יותר מדאיגות מעמדותיו של מיטשל הן הפקודות שקיבל מאובמה. להבדיל משליחים נשיאותיים קודמים, שהיו מגיעים  לישראל כל כמה שבועות ואחר כך נעלמים, כשהמציאות הייתה מוכיחה כי היא חזקה יותר מפנטזיות השלום - הורה אובמה למיטשל להשליך את המציאות לארבע רוחות השמיים ולהציב עמדת פיקוד קדמי קבועה בירושלים, הכפופה ישירות לבית הלבן.

   כדי למלא אחר ההוראה מינה מיטשל ארבע סגנים - כולם מוכרים באהדתם לפלסטינים ובעוינותם לממשלת נתניהו: מרה רודמן, מן "המרכז לקידמה אמריקנית", שבמימון ג'ורג' סורוס; קית' דייטון, שבונה עתה את צבא פת"ח בירדן, ושהודה לאחרונה כי בעוד שנים מעטות יפנה צבא זה את נשקו לעבר ישראל אם תתמיד בסירובה לכונן מדינה פלסטינית נקייה מיהודים ביהודה ובשומרון; פרד הוף, ממובילי ההתקרבות מחדש בין ארה"ב לבין סוריה וממטפחי הקו של ויתור ישראל על רמת הגולן; ודוד הייל, אדריכל המדיניות האמריקנית האוהדת כלפי צבא לבנון, השורץ אנשי חיזבאללה. הייל יוצב בירושלים באופן קבוע, במשרד גדול, שישמש מרכז המבצעים של מיטשל.

   פרט לפיקוח על סגניו, הוסמך מיטשל להוביל את התוכנית החדשה של הממשל, המכוונת לערער את כושר קבלת ההחלטות - הצבאיות והמודיעיניות - של ישראל. ב-2008, כאשר היועץ לביטחון לאומי של אובמה, ג'ים ג'ונס, שימש היועץ המיוחד לענייני ביטחון ישראליים-פלסטיניים של מזכירת המדינה דאז, קונדוליסה רייס, הוא חיבר דו"ח, שקרא לארה"ב להעריך מהם האינטרסים הביטחוניים ה"אמיתיים" של ישראל ביהודה ובשומרון, ולהגביל את תמיכתה בישראל אך ורק למימוש אותם אינטרסים חיוניים מזעריים. דו"ח ג'ונס - שדחה את כל טענותיה של ישראל לזכויות ביהודה ושומרון, והמעיט בחשיבות האסטרטגית של הסירוב הפלסטיני להכיר בזכותה של ישראל להתקיים - נתפס כעוין במיוחד לישראל, וממשלת אולמרט הצליחה להביא את ממשל בוש להסירו מסדר היום.

   אולם אין זה המצב היום. אובמה שותף מלא לעמדתו של ג'ונס לפיה תפיסתה של ישראל באשר לצרכיה הביטחוניים היא מוגזמת. כפי שהבהיר בנאומיו בקהיר ובבוכנוולד, אובמה סבור כי בהשראת השואה סובלת ישראל מפרנויה, הגורמת לה לאמונה מוטעית שהערבים והאיראנים מעוניינים למחוק אותה מעל פני המפה. לדעת אובמה, ניתן לטפל בפחדיה של ישראל, וניתן להשיג שלום מזרח תיכוני באמצעות השתלטות על הערכותיה הביטחוניות של ישראל, כמו גם על פעולותיה הצבאיות והמודיעיניות ועל מדיניותה.

   למטרה זו, ובקו אחד עם דו"ח ג'ונס מ-2008, מקים הממשל מנגנון, המכוון למנוע מישראל הערכה ושיפוט עצמאיים לגבי האתגרים הטקטיים והאסטרטגים העומדים בפניה ולשלול ממנה את יכולתה להבטיח את האינטרסים שלה, ללא מעורבות או הסכמה מצד ארה"ב. על פי "ידיעות אחרונות", מנגנון זה יורכב מחברי כל הגופים האמריקניים העוסקים בביטחון, מדיניות חוץ ומודיעין. קצינים אלה יוצבו בישראל וידווחו למיטשל, והוא מצידו ידווח לג'ונס ולאובמה. כל קצין יופקד על תיאום עם עמיתו בגוף הישראלי המקביל, כולל צה"ל, השב"כ, המוסד, המשטרה וכיוצא באלה.

   היות שאין לישראל דרך מנומסת לדחות את הניסיון הגלוי של ארה"ב לחתור תחת יכולתה לקבל החלטות עצמאיות, הבעיה הדחופה ביותר המצריכה טיפול מצד ממשלת נתניהו היא לגבש דרך לנטרל את המפקדה העליונה של מיטשל בירושלים. כדי להתייחס לכך, על הממשלה לברר לעצמה מה היא מעוניינת להשיג ביחסיה עם מיטשל בפרט ועם ממשל אובמה בכלל.

אם לשפוט על פי יחסו של ממשל אובמה לישראל כפי שהוצג בבהירות עד היום, אין לנשיא וליועציו כל כוונה לרכך את עמדותיהם הקשוחות כלפי ישראל. הממשל האמריקני מקים את המפקדה העליונה שלו בירושלים, כדי לאפשר למיטשל לפעול כמו מושל קולוניאלי ולהתעמת עם הילידים היהודים הבלתי ממושמעים - ולא כדי להגיע להסכמה עמנו.

 

 

שחרור סדר היום של נתניהו

 

לישראל אין מה להרוויח ויש הרבה מה להפסיד מעימות גלוי וממושך עם וושינגטון. לכן, מטרתו של נתניהו בהתמודדות עם מיטשל צריכה להיות כפולה: להשתדל להימנע ממאבק מכוער עם הבית הלבן, אך להשיג זאת מבלי לוותר למפקדתו של מיטשל על שום דבר מהותי.

   ברור, כי נתניהו מקווה להשיג מטרה זו באמצעות מתן כבוד רב למיטשל. במהלך ביקורו בארץ דווח כי ראש הממשלה הקדיש ארבע שעות תמימות מזמנו לשיחות עם מיטשל ועם עוזריו.

על אף שנכונותו של נתניהו לרצות את מיטשל מובנת, היא עלולה להביא אסון. אל לו לנתניהו לאפשר למיטשל לכבול את סדר יומו ואת זה של שריו לדיונים עקרים וממושכים על פנטזיות השלום של אובמה או על איזו סדרה של "מחוות" התאבדותיות מצד ישראל, שיפיגו את רעבונו של ממשל אובמה לעימות. לראש ממשלת ישראל יש דרכים טובות יותר לנצל את זמנו. יתר על כן, אין זה מן הראוי כי נתניהו יוזיל את מעמדו על ידי הכפפת סדר יומו לגחמותיו של איזשהו שליח נשיאותי.

    על כן, כפי שכבר הציע שגריר ארה"ב באו"ם לשעבר ג'ון בולטון בביקורו בישראל בחודש ינואר האחרון, על נתניהו להרחיק את עצמו באלגנטיות ממסלולו של מיטשל.

   לשם כך, על נתניהו להכריז, כי למען טיפוח שיתוף פעולה עם ארה"ב ולמען קידום סיכויי השלום, הוא ממנה שליח מיוחד מטעמו, אשר הוא - וצוותו המנופח במחשבה תחילה - יוסמכו לטפל בכל המגעים עם מיטשל ועם צוותו ולדווח על הצעותיהם לנתניהו, כדי שיוכל לשקול אותן.

   שליחו המיוחד של נתניהו חייב להיות אישיות בכירה, הזוכה לאמונו המלא של ראש הממשלה. מועמדים אפשריים לתפקיד זה הם דורי גולד - ששירת כשגרירנו באו"ם במהלך כהונתו הראשונה של נתניהו כראש הממשלה, והשר לשעבר נתן שרנסקי - שמונה על ידי נתניהו לראש הסוכנות היהודית. שני האישים יהיו מסוגלים להסיט את הלחץ האמריקני בעניין הפלסטינים מנתניהו, ובכך לשחרר את ראש הממשלה לדאוג לטיפול באיום האיראני.

   כי זהו העניין. בשורה התחתונה, בפני נתניהו ניצבים שלושה אתגרים עיקריים שעמם עליו להתמודד, אם בכוונתו להגן על ישראל בשנים הבאות: מניעת השגת נשק גרעיני על ידי איראן; הבטחת האינטרסים הלאומיים והאסטרטגיים של ישראל ביהודה ובשומרון וכן שימור וחיזוק ריבונותה הבלעדית בירושלים, והימנעות מקרע גלוי עם וושינגטון.

   בהצבתו של מיטשל בירושלים, מנסה אובמה למנוע מנתניהו את הגשמתם של כל היעדים הללו. רק ניטרולו של מיטשל ישחרר את סדר יומו של נתניהו ויאפשר לו להתמודד עמם בהצלחה.

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות: קרולין גליק | בלוג
 
 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
פוסטים אחרונים

דברים מכנס הג'רוזלם פוסט 2013

מדבר סקר תרחק

הכנס של הפוסט

עם חברים כאלה...

היהודים, אלו היהודים

"צדק חברתי" והדרך לשעבוד

מה זאת אומרת להיות "כמו באירופה"?

מה חדש במצרים?

פעילי שלום? לא ממש....

לכל הפוסטים

תגובות
 
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר