חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
בלוגים נוספים  
טל  גלעד      
קרולין  גליק      
שלמה  בלס      
שוקי  בלס      
אבישי  עברי      
   
 
 
דף הבית » בלוגים » הבלוג של העורכת קרולין גליק
 
הבלוג של העורכת קרולין גליק
מגילת העצמאות של "לאטמה" ועוד עניינים
 
  04/01/2009 מאת: קרולין גליק
 

הנה מתחיל דבר חדש בישראל. היום, באמצע מלחמה, עולה לאוויר אתר חדש באינטרנט. ויש לאתר הזה אמירה ברורה:

לא ננצח במלחמה הזאת ולא נמנע את המלחמה הבאה אם לא נהיה כנים עם עצמנו, אם לא נדבר דוגרי על המצב של מדינתנו, ואם לא נישיר מבט לעבר העולם שמסביבנו.

הרעיון של "לאטמה" נולד בעקבות שיחות רבות ומרובות בין חברים – בטח גם בין החברים שלכם -- לאורך שנים. לא משנה במה עסקו אותן שיחות, תמיד הן הסתיימו עם התובנה שכלי התקשורת בישראל פשוט אינם מוסרים תמונת מציאות אמינה לציבור. בעיני רבים, הכשל המתמשך של כלי התקשורת בישראל לאורך שנים  הוא הגורם העיקרי להרבה מהכשלונות של המדינה בשנים האחרונות.

אב הכלכלה החופשית, אדם סמית' הבריטי שכתב בשנת 1776 את הספר "עושר האומות", הסביר כי שוק חופשי יכול לעבוד רק בהינתן מצב של זרימה חופשית של מידע לאזרחים. היכולת של אדם לפעול ולבחור בצורה מושכלת תלויה בגישה שלו למידע רלוונטי.

אצלנו בארץ, כפועל יוצא מהכשל המתמשך של אנשי התקשורת – בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים היומיים – להבין ולדווח לנו על הנושאים המשפיעים על חיינו – מביא כבר שנים למצב בו אזרחי המדינה מקבלים החלטות בהתבסס על מידע חלקי, מעוות ולקוי.

התפקיד של לאטמה אינו להצביע על כל המגרעות של כלי התקשורת והאנשים המובילים בתחום. אבל אנחנו כן לוקחים על עצמנו את המשימה להראות בצורה חד-משמעית, באופן יומיומי ובשלל דרכים שונות (מרביתן לא כואבות...) את הכשלים יותר בולטים.

לשם ביצוע המשימה הרכבנו צוות מוכשר, מורעל ומבריק ביותר. כולנו אנשים מתחומי תקשורת שונים – עיתונות, רדיו, טלוויזיה, סרטים, כתיבה, בימוי, משחק וניהול -- וכולנו בדעה שהגיע כבר הזמן שעם ישראל יידע כמה שלא מספרים לו וכמה שהבורות הזאת פוגעת בכל אחד מאיתנו. אנחנו מאמינים כי דרך צחוקים ובחינה חדה של הדיווחים המועברים מדי יום נוכל להתחיל ליצור שיח ציבורי ודיון לאומי נכון יותר, שפוי יותר ועשיר יותר לטובת כל אחד מאיתנו ולטובת המדינה כולה.

 

 

ועכשיו, לאחר שהכרזתי את "מגילת העצמאות" של אתר לאטמה, כמה הערות לגבי ההתייחסות של התקשורת הישראלית למספר היבטים של המלחמה בחמאס בעזה ולהתפתחויות אחרות מהימים האחרונים.

1 – התקשורת מתעלמת מהלקח העיקרי של מלחמת לבנון שהוא: אם ישראל לא תנצח את האויבים שלה, אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.

בדיווחיהם על המלחמה בחמאס, כל כלי התקשורת – מעריב, ידיעות, הארץ, ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, גלי צה"ל ורשת ב' -- מתעלמות כמערכות מעובדה פשוטה זאת כאשר מתייחסים הכתבים למטרות של ישראל במלחמה עם חמאס. ב'ידיעות אחרונות' של יום ראשון למשל, כתב הפרשן המדיני שמעון שיפר כי במגעיה מול הקהילה הבינלאומית, ממשלת ישראל "מציעה הסדר שבמרכזו מנגנון בינלאומי שיבטיח את הפסקת הזליגה של אמצעי לחימה דרך ציר פילדלפי לרצועה, מנגנון פיקוח על מעבר רפיח, הפסקת ירי הטילים לעבר ישראל והחזרת החייל להשבוי גלעד שליט."

כדי להבין עד כמה הדרישה הישראלית הזאת מפגינה חוסר הבנה בסיסית של לקחי מלחמת לבנון השנייה, צריך רק להסתכל על המצב בדרום לבנון ובכלל בלבנון היום.

במהלכים המדיניים שקדמו לסיום המלחמה ההיא, שרת החוץ לבני דרשה את הרחבת כוח יוניפי"ל של האו"ם כדי שזה ימנע הברחות נשק לחיזבאללה וימנע מחיזבאללה להשתלט שוב על דרום לבנון. משום מה, וועדת וינוגרד ראתה בהסדר זה הצלחה מזהירה. אולם אם זאת הייתה הצלחה, מעניין מהו כישלון.

היום, עם כוחות יוניפי"ל המתוגברים בדרום לבנון, מלאי הטילים של חיזבאללה גדול פי שלושה משהיה ערב המלחמה. כיום, חיזבאללה שולט שליטה מוחלטת ב-130 כפרים דרומית לנהר הליטני. ומאז חודש מאי האחרון, בעקבות ההפיכה של חיזבאללה נגד ממשלת סיניורה, חיזבאללה שולט בפועל על כל מהלכי ממשלת לבנון כולל על מדיניות החוץ של לבנון ועל מהלכי צבא לבנון.

 

וכעת, לבני ביחד עם שר הביטחון אהוד ברק וראש הממשלה אהוד אולמרט רואה בהעתקת מודל יוניפי"ל לעזה את תכלית המלחמה. ולאף כלי תקשורת בישראל אין שום הערה על זה.

2 – מאז החל מבצע עופרת יצוקה, ערביי ישראל תומכים באויב באופן גלוי והתקשורת מתייחסת לתופעה כסתם הפגנות פוליטיות.

האמת היא שאין כאן שום דבר מפתיע. באוקטובר 2000, ערביי ישראל השתתפו בהמוניהם במהומות אלימות נגד החברה הישראלית ובכך עשו יד אחת עם גורמי טרור באש"ף  ובחמאס שבאותם ימים פתחו במחלמת ג'יהאד טרורטיסטי ומדיני נגד ישראל. במקום להעמיד את ראשי הציבור הערבי ישראלי לדין בגין בגידה, ממשלת ברק דאז העדיפה להאשים את משטרת ישראל ולהקים את וועדת אור שתפקידה הייתה להפליל את משטרת ישראל ואת החברה הישראלית כחברה גזענית. כל זה, יש לציין, בגיבוי מלא של כלי התקשורת הישראלים. היום, כאשר לא 'מעריב' ולא 'ידיעות' טרחו לדווח לציבור כי בהפגנה של רבבות בסחנין במוצאי שבת קראו "מוות לישראל", לא צריך כבר להתפלא.

מעבר לכך, ניכר בדיווח של שני העיתונים הגדולים חוסר רצון ברור לכסות את הסיפור של המגזר הערבי ישראלי בימים אלו. דבר זה בא לידי ביטוי הפגנות עצלנות מזעזעת מצידם של עורכי החדשות הן במעריב והן בידיעות. לא רק שהם לא מצאו לנכון לדווח על מהלכי ההפגנות, הם אפילו לא טרחו לבדוק כמה אנשים השתתפו בהם. ובכך נוצר מצב שהחברה כחברה בכלל לא יכולה לדעת את קנה המידה של הבעיה כאן. הרי ב'ידיעות' דיווחו כי 100 אלף איש השתתפו בהפגנה בסחנין. ומצד שני 'מעריב' סיפר כי רק 40 אלף הגיעו. פער כזה גדול במספרים ניתן לייחס רק לעצלנות של העורכים בשתי המערכות, ובואו נוסיף לבלבול ונזכיר כי ערוץ 10 דיווח במוצאי שבת שהגיעו רק עשרת אלפים להפגנה.

הסיפור של ההקצנה של ערביי ישראל הוא מבין הסיפורים החשובים שמתרחשים בימינו. הציבור בארץ חייב להיות מודע לבעיה ולמימדיה, ושותף מלא בדיון ציבורי רציני העוסק באפשרויות העומדות לרשותנו כחברה להתמודד עמה. מן הסתם, הדרך של אביגדור ליברמן איננה הדרך היחידה וכן גם הדרך של אחמד טיבי וחבריו איננה הדרך היחידה.

3 – מבלי שדווח לנו, מסתבר שהתמיכה בישראל בקרב אזרחי ארה"ב הפכה בשנים האחרונות להיות עניין מגזרי.

במהלך עונת הבחירות האמריקנית שתמה בחודש נובמבר האחרון, היה קשה למצוא כתב ישראלי שיסביר שהמפלגה הדמוקרטית האמריקנית בשנים האחרונות הפכה למפלגה שמזדהה עם השמאל האירופי ועקב כך עם העולם הערבי נגד ישראל. מרבית הכתבים הצטרפו לתקשורת האמריקנית בהתגייסות כללית למען ברק אובמה במירוץ לבית הלבן. מרבית הכתבים לגלגו על המועמדת הרפובליקנית לסגנית הנשיא שרה פיילין, אוהבת ישראל מושבעת ונלהבת ואמרו כי היא בסך כל איזו כלומניקית לא חכמה ולא מתוחכמת.

והנה, בעקבות הבחירות , וערב פתיחת המערכה היבשתית בעזה פורסם סקר מעניין לגבי עמדות החברה האמריקנית כלפי ישראל והתוצאות מעידות כי הבעיות עם ארצות הברית בפתח, בעידן אובמה ובעידן של שליטה דמוקרטית בשני בתי המחוקקים בוושינגטון.

על פי הסקר של מכון ראסמוסן האמריקני, 62 אחוזים של רפובליקנים תומכים בהחלטת ישראל לפעול צבאית נגד הפלשתינים. לעומת זאת, רק 31 אחוזים מהדמוקרטים תומכים במבצע צה"ל בעזה. רוב של 55 אחוזים של הדמוקרטים אומרים כי ישראל הייתה צריכה למצוא פתרון מדיני לפני שיצאנו לפעולה (כאילו תהליך אוסלו, היציאה מעזה והפסקת האש החד צדדית עם ארגון חמאס לא היו ניסיונות מדיניים). לעומת זאת, רק 27 אחוזים מהרפובליקנים סבורים כי היינו אמורים לעשות עוד ג'סטה לחמאס אחרי שהתחילו להפגיז את אשדוד ובאר שבע.

משום מה, גם הסקר הזה לא דווח לציבור הישראלי....

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות: קרולין גליק | בלוג
 
 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
פוסטים אחרונים

דברים מכנס הג'רוזלם פוסט 2013

מדבר סקר תרחק

הכנס של הפוסט

עם חברים כאלה...

היהודים, אלו היהודים

"צדק חברתי" והדרך לשעבוד

מה זאת אומרת להיות "כמו באירופה"?

מה חדש במצרים?

פעילי שלום? לא ממש....

לכל הפוסטים

תגובות
 
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר