חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
בלוגים נוספים  
אבישי  עברי      
קרולין  גליק      
טל  גלעד      
שלמה  בלס      
שוקי  בלס      
   
 
 
דף הבית » בלוגים » הבלוג של העורכת קרולין גליק
 
הבלוג של העורכת קרולין גליק
סדר יום שבועי - המציאות מול התקשורת
 
  18/02/2009 מאת: קרולין גליק
 

כל שבוע יש סיפורים עיקריים והשבוע, כמדי שבוע, התקשורת הישראלית מעוותת ו/או מתעלמת מהסיפורים הגדולים באמת.

בפינת העורכת אשים דגש מיוחד כל שבוע על הסיפורים העיקריים ואנסה לבחון את מידת החשיפה שהציבור הישראלי מקבל אליהם באמצעות התקשורת שלנו.

השבוע, נכון ליום שלישי, זיהיתי ארבעה סיפורים מרכזיים:

1. הרכבת ממשלה חדשה. כפי שאנו רואים באייטם הזה ובאייטם הזה באתר, מאז היוודע תוצאות הבחירות עובדים כלי התקשורת שעות נוספות כדי לייצר את התחושה שבחירתו הברורה של הציבור במפלגות השייכות למחנה הלאומי אינה לגיטימית. דוגמאות בולטות לניסיון אנשי התקשורת שלנו לאלץ את הציבור לקבל ממשלה שאינו מעוניין בה כוללות בין השאר את ההפצרות החוזרות ונשנות של כתב ערוץ 10 רביב דרוקר בנשיא שמעון פרס להתערב על מנת להכריח את נתניהו להקים ממשלה עם קדימה ולבני. כמו כן, במוספי סוף השבוע שלהם שכחו גם ידיעות אחרונות וגם מעריב להתייחס בכלל לליכוד, בעוד עמוד אחרי עמוד ותמונה אחרי תמונה הוקדשו ללבני ול"ניצחון" הכביר שלה. ליברמן זכה גם כן לכיסוי מורחב. כעת, כאשר ליברמן הוא היחיד שבאמת יכול לאלץ את נתניהו להסכים להמשך שלטון השמאל, נהנה המנהיג שרק לפני שבוע הושמץ כגזען ופאשיסט מתקשורת אוהדת ביותר. בתחילת השבוע, הפרשן הפוליטי של קול ישראל חנן קריסטל הרחיק לכת כאשר הציע שבתמורה להשתלטות השמאל על ממשלת נתניהו עתידית, גם התקשורת וגם הפרקליטות "יאתרגו" את ליברמן הנחקר כעת בחשדות חמורות לשחיתות.
2. שחרור אלף מחבלים, כולל ראשי הטרור בתמורה לגלעד שליט - כפי שאנו רואים באייטם הזה, כמו בכל העסקאות הקודמות שכללו שחרור מאסיבי של מחבלים בתמורה לחטופים או גופות של ישראלים, גם הפעם, כלי התקשורת בארץ ובראשם 'מעריב' מגוייסים לקידום העסקה.

אף מילה לא נאמרת על עשרות המחבלים שחזרו ורצחו ישראלים לאחר שחרורם.

אף מילה לא נאמרת על כך ששחרור מחבלים בתמורה לחטוף מגדיל את הסיכוי שעוד ישראלים ייחטפו. אף מילה לא נכתבת על כך ששחרור רבי מחבלים כמו ברגותי וחבריו בחמאס יחזקו את מעמדם של הגורמים הרדיקלים ביותר בחברה הפלשתינית.

כל מי שמתנגד לעסקה מוצג כאילו הוא מבקש לקבור את גלעד שליט בעזה.

אף אחד לא שואל איך יכול להיות שכבר שנתיים וחצי השב"כ וצה"ל לא מצליחים (כנראה) לעלות על עקבותיו של שליט ובכך לאפשר ניסיון לשחרר אותו בפעולה צבאית. האם באמת אין לנו מושג איפה הוא? אם לא, מה זה אומר על היכולת המודיעינית שלנו? אם כן מצאנו אותו, איך זה שלא נעשה ניסיון לשחרר אותו?

משום מה, שאלות אלה לא מעניינות את אנשי התקשורת שלנו. כנראה, כפי שאלכס פישמן מ'ידיעות אחרונות' עשה כאן, הם רק יודו בטעות לאחר שכל המחבלים ישבו בבתיהם ויתכננו את מסע הרצח הבא שלהם.
3. הפסקת האש עם חמאס - בדיוק כפי שקרה בסוף מלחמת לבנון השנייה, גם עכשיו ישראל מנסה להגיע להפסקת אש עם ארגון טרור ג'יהאדי המכוון על ידי איראן ולהציג את המהלך כ"נצחון". בעקבות הפסקת האש עם חיזבאללה ב- 2006, השתלט הארגון מחדש על דרום לבנון, השליש את כמות הטילים שלו והשליש את טווח הטילים שלו. בנוסף, במאי האחרון, חיזבאללה ביצע הפיכה בביירות ובדרך זאת, בתמיכת איראן וקטאר, השתלט על ממשלת לבנון.

אין מקום לספק כי בעקבות הפסקת האש המדוברת כיום יתאחדו פת"ח וחמאס מחדש. חמאס יזכה להכרה על ידי אירופה וככל הנראה גם על ידי ארצות הברית. הוא ירחיב את טווח הטילים שלו ויגדיל את המלאי באמצעות המעברים הפתוחים וציר פילדלפי.

אבל אף איש תקשורת לא שואל אם זה רעיון טוב או לא טוב לנהל משא ומתן עם חמאס. המקסימום שאנשי התקשורת שלנו מסוגלים לעשות הוא לנתח את ההתרחשויות מאחורי הקלעים ב"שלישייה" - אולמרט, ברק ולבני ולהסביר מה כל אחד מהם רוצה.
4. יחסי ישראל - ארצות הברית - בחודש אפריל יקיים האו"ם בז'נבה את וועידת דרבן השנייה בה המדינות החברות אמורות לבחון אלו מבין ההחלטות האנטישמיות שהתקבלו בוועידת דרבן הראשונה ב-2001 כבר יושמו ואלו עוד מחכות ליישום, וכמובן לקבל החלטות אנטישמיות חדשות. הפרופסורית למשפטים והמומחית לענייני זכויות אדם והאו"ם אן בייפסקי סיכמה את מצב הדברים בבלוג שלה כאן. לאור האופי האנטישמי המובהק של הוועדה גם קנדה וגם ישראל כבר הודיעו כי יחרימו את הוועידה. אולם ממשל אובמה, אולי כסימן לבאות, הודיע השבוע שלא רק שלא יחרים את הוועידה אלא בכוונתו להשתתף בתכנון שלה. מדובר כאן במכה קשה בשביל ישראל ועוד סימן שממשל אובמה, המחזר אחרי איראןושביטל את הסנקציות נגד סוריה בשבוע שעבר (מה, לא שמעתם על זה מהתקשורת בארץ?), ממסמס את הברית האסטרטגית של ארצות הברית עם ישראל.

 

התקשורת אצלנו מתעלמת כמעט לחלוטין מהעוינות של ממשל אובמה בעיקר משום שהוא איש שמאל מובהק המאמין ב"דרך השלום". לא רק שאין דיון על המשמעות האסטרטגית עבורנו של ההחלטה של ארצות הברית לנסות לפייס את איראן, אין אפילו התייחסות להשלכות של כוונתו של אובמה להסיג את כוחות הצבא של ארצות הברית מעיראק. לאן המומחים הצבאים חושבים שהמחבלים בעיראק יילכו לאחר שיביסו את השטן הגדול?

הדבר היחיד שמעניין את התקשורת הוא הסברה כי במידה וירכיב את הממשלה הבאה, בנימין נתניהו לא יסתדר יפה עם אובמה. אבל השאלה המרכזית צריכה להיות איך תתמודד ישראל עם העוינות החדשה של וושינגטון, לא האם יאהבו את ראש הממשלה שלנו בבית הלבן. שאלה עקרונית זאת בכלל לא עולה לדיון.

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות: קרולין גליק | בלוג
 
 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
פוסטים אחרונים

דברים מכנס הג'רוזלם פוסט 2013

מדבר סקר תרחק

הכנס של הפוסט

עם חברים כאלה...

היהודים, אלו היהודים

"צדק חברתי" והדרך לשעבוד

מה זאת אומרת להיות "כמו באירופה"?

מה חדש במצרים?

פעילי שלום? לא ממש....

לכל הפוסטים

תגובות
 
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר