חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
בלוגים נוספים  
אבישי  עברי      
קרולין  גליק      
שלמה  בלס      
טל  גלעד      
שוקי  בלס      
   
 
 
דף הבית » בלוגים » הבלוג של העורכת קרולין גליק
 
הבלוג של העורכת קרולין גליק
המדיניות המסוכנת של נתניהו
המדיניות המסוכנת של נתניהו
 
  21/08/2009 מאת: קרולין גליק
 

לפני שבועיים גילינו כי רימו אותנו.  אמנם ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה בעקרון את דרישתו הגזענית של נשיא ארה"ב לפיה על ישראל לאסור על יהודים ביהודה ושומרון לבנות בתים חדשים ולהרחיב בתים קיימים. אולם הדחייה העקרונית הזאת איננה משקפת את מדיניותו בפועל.

שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, הוציא את המרצע מן השק.

 אטיאס חשף כי מאז הקמתה לפני ארבעה חודשים, מונעת הממשלה מיהודים לבנות ביו"ש, בתקווה שעל ידי כניעה מראש לדרישותיה של ארה"ב, תשפר זו את יחסה לישראל. וזה לא הכל. בשבוע שעבר דווח כי נתניהו פועל במרץ כדי להגיע עם ממשל אובמה לעסקה שתמסד באורח רשמי את איסור הבנייה וכי איסור רשמי זה יהיה תקף עד סוף 2010. נתניהו היה אמור לסגור את העסקה בפגישתו בלונדון עם שליחו של אובמה למזרח התיכון, ג'ורג' מיטשל השבוע ואכן, על פי המדווח, נתניהו הציע להקפיא את הבנייה, אם כי "רק" למשך תשעה חודשים.

למרבה הצער, כתוצאה מנכונותו של נתניהו לוותר על זכותם הבסיסית של יהודים לחיות ולבנות את ביתם בארץ ישראל, לא רק שממשל אובמה לא עומד לשפר את יחסו לישראל, אלא אף עתיד לדרדר אותו עוד יותר.  פקידי ממשל אמריקניים הצהירו כי במידה ויושג הסכם עם נתניהו על הקפאת הבנייה היהודית, הצעד הבא יהיה לקבוע תאריך לוועידת שלום מזרח תיכונית בראשותו של אובמה.  בוועידה זו ישראל תבוּדד ותותקף ללא הרף בעוד שארה"ב, הערבים, האירופים, האו"ם והרוסים יתנפלו על נציגינו וידרשו מישראל לקבל את מה שמכונה "תוכנית השלום הערבית".

תמציתה של תוכנית "שלום" זו, שאותה אימץ אובמה, היא התאבדותה הלאומית של ישראל תמורת לא-כלום.  התוכנית הערבית,לשעבר "התוכנית הסעודית" ולפני כן התוכנית "לדפוק את ישראל" של הפובליציסט הפוסט-ציוני טום פרידמן מה"ניו יורק טיימס", קוראת לנסיגת ישראל לקווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה של 1949 ולגירושם של מאות אלפי יהודים מבתיהם ביהודה, שומרון, ירושלים ורמת הגולן. תוכנית זו כרוכה גם בהסכמתה של ישראל לחדול מלהיות מדינה יהודית על ידי נכונותה לקבלתם של מיליוני ערבים עויינים כאזרחיה בתוך גבולותיה המצומקים.

אין ספק כי היום שבו תקבל ממשלה ישראלית תוכנית זו - שכאמור תהווה את הבסיס ל"ועידת השלום" של אובמה - הוא היום שבו תחתום מדינת ישראל על תעודת הפטירה של עצמה.

ויש לאובמה עוד תוכנית בצנרת. במארס 2010 הוא מתכוון לארח ועידת פסגה בינלאומית בנושא ביטחון גרעיני.  מדינות ערב כבר לוחצות להציב את תוכנית הגרעין של ישראל על סדר היום.

לקראת הועידה, מזה כמה חודשים קוראים גורמי ממשל באופן רשמי לישראל להצטרף לאמנה לאי-הפצתו של נשק גרעיני, דבר שייאלץ את ישראל לוותר על הנשק הגרעיני שעל פי פרסומים זרים מצוי ברשותה. כמו כן, פקידים רשמיים של הממשל מביעים עניין באילוץ ישראל לחתום על האמנה לאי-יצירת חומר גרעיני מעושר אשר תחייב  את ישראל להתיר פיקוח בינלאומי על מתקנה הגרעיני בדימונה. לאור זאת, אין כל ספק כי הועידה המתוכננת של אובמה בנושא הגרעין תציב את ישראל בעמדה בלתי אפשרית.

בהכירו בעוינותו המובנית וחסרת התקדים של ממשל אובמה כלפי ישראל, ביקש נתניהו לחמוק מהלחץ על ידי נשיאת "נאום בר-אילן" שלו ביוני. שם הוא נתן את הסכמתו המותנית ליעד החשוב ביותר של אובמה בזירת מדיניות חוץ  - הקמתה של מדינה פלסטינית בלב מדינת ישראל.

תנאיו של נתניהו - שהערבים בכלל והפלסטינים בפרט יכירו בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית; שהם יוותרו על דרישתם שישראל תקבל אליה כאזרחים מיליוני ערבים עויינים במסגרת מה שמכונה "זכות השיבה"; שהמדינה הפלסטינית תהיה "מפורזת"; ושמדינות ערב יכוננו יחסים מדיניים עם ישראל - אמורים היו לתקוע מקלות בגלגלי מדיניותו של אובמה, הבנויה על העקרון שיש להפעיל לחץ בלתי פוסק על ישראל.

היות שברור כי הערבים אינם מקבלים את התנאים הסבירים מאוד הללו, הניח נתניהו כי אובמה ייאלץ לחדול מלחציו.

אבל ראש הממשלה פיספס משהו בדרך להפסקת הלחץ. הוא פיספס את האפשרות שאובמה והערבים יתנהגו שלא בתום לב - שהם יעמידו פנים כאילו הם מקבלים חלק מדרישותיו, על מנת להכריח אותו לקבל את כל דרישותיהם, ובכך להתמיד בלחץ ממוקד ובלתי פוסק על ישראל.

לרוע המזל, זה בדיוק מה שארע.

 לפני פגישתו של אובמה עם נשיא מצרים, חוסני מובארק בתחילת החודש, דיווח "אל-קודס אל-ערבי" כי אובמה קיבל את קריאתו של נתניהו לפירוזה של המדינה הפלסטינית המיוחלת. אף על פי שנתניהו מצביע על עמדתו החדשה של אובמה כהוכחה לסגולותיו הדיפלומטיות שלו עצמו, האמת היא שעמדתו החדשה של אובמה היא גם שקרית וגם חסרת משמעות.

תמיכתו לכאורה של אובמה במדינה פלסטינית מפורזת היא כוזבת משני טעמים.  ראשית כל, כבר היום החברה הפלסטינית היא אחת החברות המיליטריסטיות ביותר בעולם.  לפי דיווחי הבנק העולמי, 43 אחוז מן המשכורות המשולמות על ידי הרשות הפלסטינית מיועדות למיליציות הפלסטיניות.  היות שאובמה מעולם לא קרא לעריכת שום שינוי יסודי במערכת החברתית הפלסטינית או לרפורמה בסדרי העדיפויות התקציביים של הרשות הפלסטינית, ברור שאין הוא רואה כל בעיה עם מדינה פלסטינית מזוינת עד שיניה.

הסיבה השנייה שהכרזותיו של אובמה על תמיכתו במדינה פלסטינית מפורזת אינן אמינות היא כי אחד מעמודי התווך של המדיניות הפלסטינית של ממשל אובמה הוא מעורבותו בבנייתו ואימונו של צבא פלסטיני בהנהגת פת"ח. רב-אלוף האמריקני קית' דייטון מפקח על בניית צבא זה בירדן ומאלץ את ישראל לאפשר את הצבתו ביהודה ושומרון.

ארה"ב טוענת שהכוחות שהיא מאמנת יהיו מופקדים על פעילות נגד טרור ועל פעילות שיטור שגרתית ולכן לא יהיה זה נכון לומר כי היא מקימה צבא פלסטיני.  אלא שגם אם זה נכון כעת, אין כל סיבה לא להניח שכוחות אלה יהוו את עמוד השדרה של צבא פלסטיני עתידי.  הרי כבר היינו בסרט הזה...

בשנות ה-90 אימן הסי.איי.איי ( ( C.I.A כוחות פלסטיניים לשמש כיחידות מודיעין שיפעלו נגד חמאס, אבל העובדה שאומנו ככוחות אנטי-טרור לא מנעה מהם לעסוק בטרור כשהגיעו ליש"ע. אדרבה, אותם כוחות שימשו כמפקדי מנגנוני הטרור הפלסטיניים משנת 2000 ועד שנת 2004, כאשר ישראל סוף סוף הביסה אותם.  חוסר הוודאות לגבי טיבם של הכוחות שארצות הברית מאמנת כעת היא ההופכת את הצהרתו של אובמה לחסרת משמעות.

וזהו לב הבעיה שבתמיכתו המותנית של נתניהו במדינה פלסטינית.  לא רק שזו אינה מקלה על הלחץ המופעל על ישראל לוותר ויתורים נוספים, אלא שהיא ממלכדת את ישראל בעמדה שאינה משרתת שום אינטרס חיוני שלה.

הרי על מנת להבטיח את האינטרסים החיוניים שלה מול הפלסטינים אין ישראל זקוקה להצהרתה של ארה"ב או של הפלסטינים בדבר הסכמתם למדינה מפורזת, או להכרזתו  של מנהיג פלסטיני על הכרתו בזכותה של ישראל להתקיים, או על הסכמתו לכך שישראל אינה צריכה להתאבד על ידי קבלתם של מיליוני מהגרים ערביים.  הדבר היחיד שיבטיח את האינטרסים של ישראל מול הפלסטינים לטווח הארוך הוא שידוד מערכות יסודי של החברה הפלסטינית.

כפי שראינו בוועידת הפת"ח בבית-לחם בתחילת החודש, גם אם מנהיג הפת"ח מחמוד עבאס היה מסכים לתנאיו של נתניהו, הוא היה עושה זאת על דעת עצמו בלבד.  ועידת הפת"ח - כמו מדינת חמאס בעזה - סיפקה לישראל את כל הסיבות להאמין כי אחרי שיקבלו את מדינתם ביהודה, שומרון וירושלים, יתמידו הפלסטינים במלחמתם בישראל. כתוצאה מכך, משא ומתן על הקמתה של מדינה פלסטינית לפני שהחברה הפלסטינית משתנה באורח יסודי הוא מתכון לאסון.

יתר על כן, גם אם נתניהו צודק כשהוא מבקש להגיע להסכם עם מיטשל, הרי שבהקפאתו מראש את הבנייה היהודית הוא מגלה כישורי משא ומתן גרועים.  עתה, כשהציבור יודע כי הוא הוליך אותו שולל, איבד נתניהו מהימנותו מבית,  ועל ידי כך שנכנע מראש, הוא הוכיח לאובמה שאינו יריב רציני.  מדוע שאובמה יתייחס ברצינות לעמדותיו של נתניהו, אם הוא עצמו נוטש אותן עוד לפני שאובמה אפילו מתחיל ללחץ עליו ברצינות?

מעבר לנזק שהסבו צעדיו של נתניהו לאמינותו בבית ובעולם, נגרם גם נזק ליכולתו של נתניהו למקד מחדש את תשומת הלב והנחישות האמריקנית היכן שהן נדרשות.

כפי שראש הממשלה חוזר ואומר כל הזמן בצדק, העניין הפלסטיני הוא סיפור שולי.  המכשול העיקרי לשלום במזרח התיכון והאיום הגדול ביותר לביטחון הבינלאומי כיום הוא תוכנית הנשק הגרעיני של איראן. איראן גרעינית היא ערובה לכך שהאזור יהיה מוכה מלחמה תמידית במקרה הטוב או יושמד בעימות גרעיני במקרה הרע.

נתניהו קיווה כי תמיכתו המותנית במדינה פלסטינית ונכונותו העכשווית למנוע מיהודים לבנות בתים ביהודה ושומרון ינטרלו את הלחץ האמריקני על ישראל ויאפשרו לו להקדיש את מאמציו לשכנוע אובמה להכיר בחשיבותו של נושא הנשק הגרעיני האיראני ולהתייחס אליו באופן רציונלי.  אלא ששגריר ישראל בארה"ב, מיכאל אורן, הבהיר לפני שבועיים כי קרה בדיוק ההיפך. 

בראיון ל-CNN אמר אורן, כי ישראל "רחוקה מלשקול" תקיפה צבאית נגד המתקנים הגרעיניים של איראן.  הוא גם אמר כי "ממשלת ישראל תמכה בנשיא אובמה בגישתו כלפי איראן בניסיונותיו להידברות וליצירת המגעים עמה".

מדבריו אלה עולה, כי לא רק שישראל לא התקדמה במאמציה לשכנע את הממשל האמריקני להתייחס לאיראן ברצינות, אלא שנראה כי ירושלים אף הצטרפה לממשל האמריקני וכעת היא גם משלימה עם איראן בעלת נשק גרעיני.

ייתכן כי אורן הציג במתכוון את עמדת ישראל שלא כהלכה.  אך גם אפשרות זו איננה מוסיפה כבוד לממשלה ולעומד בראשה. הרי ישראל איננה מרוויחה דבר משקרים.  מצד אחד, הצהרתו של אורן מנטרלת לחץ מבית על הממשל להתחיל להתייחס ברצינות לאיראן.  ומצד שני, אם אמנם תתקיף ישראל את מתקני הגרעין של איראן בחודשים הבאים, ללא ספק תשמש הצהרתו של אורן ככלי בידי משמיצי ישראל לשם התקפת הממשלה.

מבקרים אחדים של נתניהו ממחנה הימין, כמו ראש עירית אריאל רון נחמן, טוענים כי ייתכן שהגיעה העת להתחיל להפיל את ממשלת נתניהו.  הם טועים.  בנתיב הזה כבר הוליכו אותנו שולל.  ב-1992 הפיל הימין את ממשלתו של יצחק שמיר והעלה לשלטון את ממשלת רבין-פרס, שהביאה את ערפאת לשערי ירושלים.  ב-1999 הפיל הימין את ממשלת נתניהו ונתן לישראל את קמפ-דיוויד ואת מלחמת הטרור הפלסטינית.

יש אולם דרך אחרת, ואותה מקדמים אנשים כמו סגן ראש הממשלה, משה יעלון, מצד אחד, ומושל ארקנסו לשעבר, מייק האקבי, מצד שני.

יעלון טוען כי אי-כניעה ללחץ אמריקני היא אפשרות מדינית ישימה מבחינת ישראל.  אין שום סיבה להגיע להסכמה עם מיטשל על דרישתו הגזענית והמפלה של הממשל האמריקני, שיהודים לא יבנו ביהודה, שומרון וירושלים.  אם ארה"ב מעוניינת במאבק עם ישראל, הרי שמאבק באפליה האמריקנית האנטי-יהודית אינו מאבק שישראל צריכה לחשוש ממנו.

טיעונו של יעלון הוכח כנכון במהלך ביקורו בשבוע שעבר של האקבי בירושלים, ביהודה ובשומרון.  סיורו של האקבי הראה כי הממשל האמריקני אינו פועל ברִיק מדיני.  יש תמיכה אמריקנית איתנה בממשלה ישראלית שתתייצב מול הממשל האמריקני גם בעניין הפלסטיני וגם בעניין האיראני.

מדיניותו של נתניהו סטתה מן המסלול הנכון.  אך מוקדם עדיין לגמור חשבון עם נתניהו. נתניהו אינו ציפי לבני או אהוד אולמרט.  הוא אינו אידיאולוג ואינו אופורטוניסט.  הוא מבין מדוע מה שהוא עושה אינו נכון.  הוא רק צריך להשתכנע שעומדת בפניו דרך אחרת.

 

 

פורסם לראשונה בג'רוזלם פוסט ב-21 לאוגוסט 2009.

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות: קרולין גליק | בלוג
 
 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
פוסטים אחרונים

דברים מכנס הג'רוזלם פוסט 2013

מדבר סקר תרחק

הכנס של הפוסט

עם חברים כאלה...

היהודים, אלו היהודים

"צדק חברתי" והדרך לשעבוד

מה זאת אומרת להיות "כמו באירופה"?

מה חדש במצרים?

פעילי שלום? לא ממש....

לכל הפוסטים

תגובות
 
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר